קבוצת גרילת תרבות ותומכיה יצאו לאירוע מחאה שלישי, "שירת המדע העליז", במכון ויצמן ברחובות. אחרי "שירת המלצריות" (פעילות הביכורים של הגרילה), שהצטרפה למאבקן של מלצריות קופי טו גו
בתל אביב, והבעת התמיכה הפואטית במפוטרי מפעל "פולגת"
בקרית גת, לקחו אתמול (ראשון) חברי גרילת תרבות את הרכבת לרחובות. מה גרם להם הפעם לצאת מתל אביב? בעיקר סירוב הנהלת המכון לחתום על הסכם קיבוצי עם העובדים.
"פגיעה בזכויות בסיסיות". גרילת תרבות במכון ויצמן (צילום: יובל בן עמי)
"גרילת תרבות" היא התארגנות לא ממוסדת, שקמה בסוף 2007 על ידי יוצרים ויוצרות, שפעילותם מתקיימת מתל אביב החוצה. חבריה מתמקדים בתמיכה והבעת
סולידריות עם מאבקי עובדים. "האירוניה שבפגיעה בזכויות עובדים מניעה אותנו כל פעם מחדש", אומר המשורר והסופר יובל בן עמי. "הפעם האטימות באה ממקום שאמור להיות שיא הנאורות: מכון למחקר מדעי. אין סיבה להישאר בבית כשאפשר לתרום משהו, ואנחנו יכולים לתרום מילים".
"ההפגנה התקיימה בגלל פגיעה בזכויות הבסיסיות ביותר: הזכות לעבוד בכבוד, לקבל את מלוא הזכויות המעוגנות בחוק, והחופש להתאגד מול מעסיק מנצל", מוסיפה המשוררת אסנת סקובלינסקי. "יצאנו לא רק מעירנו אלא מהמסגרות המקובלות של אמנות שנועדה לבדר או להיסגר בתוך עצמה. יצאנו מהעיר והוצאנו את התרבות מהבידוד שלה".
תגידו רומנטיקה, תגידו תמימות, אבל עדיין יש מי שמאמין בכוחן המעורר של מילים ובעוצמתו המספקת של המגפון. "לא רק שצריך להאמין בהשפעתה של השירה הפוליטית", אומר צאלה כץ (ז"ל).
"כדי להגיע לאירועים האלה צריך להתגבר על ביקורות שמציגות אותך כפוליטיקאי ולא כמשורר. היום הפעילים החברתיים נמנים על השכבות השבעות והחזקות, ולכן הן רפים בפעילותם. המשוררים, לעומת זאת, תמיד רעבים, אף פעם לא מרוויחים די צרכם, אך מאידך כוחם במילתם והוא עומד להם במאבקם".
"יש מי שמבקר ואומר שמהמטרה שלנו היא למשוך תשומת לב", מוסיף בן עמי. "אבל הרי באירועים של סכסוכי עבודה תשומת הלב היא גורם משמעותי. הנהלת מכון ויצמן מתעלמת מעובדי גן המדע מזה חודשים, והנה בא משורר, מקריא חרוזים על הדשא, וזה מקבל חשיפה. אנחנו עושים מעשה צבעוני וחי, שמעורר עניין נחוץ בכאבם ובמאבקם של אנשים".
והאידיאולוגיה?
סקובלינסקי: "הפעילות של גרילת תרבות היא הצהרה חברתית-תרבותית. המאבק החברתי חוצה גבולות ועליו להעסיק כל אזרח ואזרח במדינה. כאנשים שמתעסקים בחיים ובסובב אותנו, אסור לנו להתעלם מהמציאות הפוליטית-חברתית שמעצבת את ההוויה שלנו. עלינו לקחת בה חלק פעיל לא רק כמתבוננים ומנתחים אלא חלק מכוחות השינוי".
צל התאנה/ אסנת סקובלינסקי
צל התאנה
הֵם מִסְתּוֹפְפִים בְּצַל הַתְּאֵנָה
וְהַתְּאֵנָה אֵינָהּ
הֵם מִסְתַּגְּפִים בְּצַל הַתְּאֵנָה
וְהַתְּאֵנָה אֵינָהּ
הֵם קוֹרְאִים לַתְּאֵנָה
וְהַתְּאֵנָה אֵינָהּ עוֹנָה
הִיא מִתְכַּסָּה בַּתּוֹאֲנָה
שֶׁשָּׁתְלוּ אוֹתָהּ בְּלִי גֶּזַע
עֲשָׂרָה פּוֹעֲלִים בַּדָּם וְיֶזַע
וְהִיא שָׁקְעָה בָּאֲדָמָה
הִיא כְּצֵל שֶׁל עָצְמָה
וְהַמִּסְתּוֹפְפִים מִסְתּוֹפְפִים בַּהֲבָנָה
שֶׁאֵין גֶּזַע
אֵין עָץ
אֵין פְּרִי
וְאֵין הֵגֵנָּה
מכון ויצמן זה לא מכון ליווי/ מתי שמואלוף
מכון ויצמן זה לא מכון ליווי
לרעיונות סוציאליסטיים
מכון ויצמן רוצה שתחפש עבודה
אחרת רחוק מגן עץ דמוקרטיה של חיים וזכויות
הדעת.
והנה מתארגנת שירה/ מתי שמואלוף
והנה שפה לא יכולה לנוח במטפורה נוחה
והנה שוב נקרע דימוי
לשון מצטופפת
תוך כדי התנגדות, שיתוף, התלהבות לא נפסקת
מתגרה ומפרה ...
