הצימוד הגיאוגרפי והמנהלתי "תל אביב-יפו" טומן בחובו גם שתי שפות - עברית וערבית. למרות שהדומיננטיות של העברית בלתי ניתנת לערעור, בכל זאת אפשר למצוא כמה תל אביבים שבשבילם דו שיח בערבית הוא יותר מלחיצת יד סחבקית עם המוכר באבו חסן. מדי שבוע מגיעים לבית הקפה יאפא דוברי עברית
שלא מסתפקים ב"ספרותית" או "המדוברת" של חטיבת הביניים.
הרעיון לפתוח קורס ללימודי ערבית נולד לפני כחמש שנים, בעקבות דרישת הקהל. "התחלנו ממכירת ספרים בערבית ובעברית", מספר מישל אלראהב, בעלי בית הקפה. "אנשים שאלו, ספק המליצו, שאם כבר מתעסקים פה עם ספרים בערבית, למה שלא ללמד את השפה. משם זה כבר זרם". כיום מתקיימים ביאפא קורסים בארבע רמות שונות, והדרישה הולכת וגוברת. כבר בשבוע הבא ייפתח קורס חדש בשל הביקוש הגבוה.
קפה יאפא (צילום: צביקה טישלר)
התלמידים, מספר אלראהב, מגיעים ללימודי הערבית גם מסיבות פרקטיות וגם מסיבות אידיאולוגיות. "יש לנו תלמידים שעובדים כרופאים בארגוני זכויות אדם, עורכי דין שמטפלים באוכלוסיה ערבית, ואפילו ליצנים רפואיים שרוצים לתקשר עם ילדים דוברי ערבית. אבל הרבה אנשים פשוט רוצים להיות מעורבים. רוצים לבקר ביפו ושתהיה להם את היכולת לתקשר עם התושבים המקומיים".
כיוון שהדגש בלימודים הוא על התקשורת היומיומית, וכדי להקנות להם מושגים שימושיים, מתנסים התלמידים גם בסדנאות בישול בערבית ובשיעורי מחשב ונהנים מהרצאות על מוזיקה. כמו שאפשר לנחש, קשה להפריד בין לימודי ערבית ביפו ובין המציאות הפוליטית, וביאפא גם לא חושבים שצריך. לצד הלימודים התיאורטיים, הם מקיימים גם שיחות בנושא תרבות פלסטינית ויחסי ערבים-יהודים עם אמנים, סופרים ופעילים פוליטיים.
מיכל שליו, אחת התלמידות במקום, התחילה ללמוד ביאפא בגלל התעניינותה בשפה הערבית. לדבריה, העובדה שהשיעורים מתקיימים ביפו מאוד עוזרת ללימודים עצמם: "יש יתרון בללמוד ביפו כי אפשר להיחשף לסביבה הערבית - באוטובוס, בשלטי רחוב וגם ביאפא". ובכל זאת, היא חושבת שמדובר במצב לא טבעי: "כרגע האיחוד של תל אביב עם יפו הוא לא תרבותי אלא אדמיניסטרטיבי לחלוטין. במובן הזה ללמוד ערבית ביפו זה סמל של ניתוק, כי במצב נורמלי הייתי יכולה ללמוד ערבית מתחת לבית".
הישראלים הם אלה שמפסידים מהשליטה המוחלטת של העברית ברחובות, היא טוענת. "אני חושבת שכל המדינה צריכה להיות יותר דו לשונית. ברור שההימנעות מלימודי ערבית היא חלק מההתכחשות למציאות הפוליטית של מדינת ישראל, אבל מעניין שדווקא בתל אביב, שהיא לכאורה ליברלית מאוד, אין נוכחות לשפה הערבית חוץ מבטרנדים למיניהם. חוץ משלטי רחוב אין שלטים בערבית, אין תפריטים בערבית בבתי קפה. זה לא הגיוני, כי יפו היא רק עשר דקות מכאן".
אז נכון שחזון הדו קיום עדיין לא מעבר לפינה, אבל אלראהב מאמין שהשפה הערבית היא מקום מצוין להתחיל איתו. "שפה זה תרבות", הוא מסביר. "כשאני מדבר איתך בעברית אני מדבר את התרבות של הישראלים. כשאני מדבר בערבית אני מתנהג אחרת. אני אפילו חושב אחרת בעברית ובערבית. כדי להכיר את הבן אדם באמת צריך לדבר את השפה שלו".
יאפא, יהודה מרגוזה 33, יפו, 03-6815746, 052-7335650, 050-4735650
