כשנמאס להם להיות "כדור משחק" בין ממשלת ישראל לשופטי בית המשפט העליון, החליטו בשבוע שעבר הקיבוציים הדתיים בעוטף-עזה, באמצעות מזכירות "הקיבוץ הדתי", לעשות מעשה: כדי למגן כ-250 דירות בסעד,
כ-120 דירות בעלומים,
וכמובן מבני ציבור בשניהם - הם ינסו לגייס בכוחות עצמם 30 מיליון ש"ח.
דווקא בעל הרעיון אינו ממש תושב האזור. יצחק חלופ (נען) - מזה שנה וחצי מרכז המשק של סעד - לא הבין למה ממתינים המעסיקים שלו. על-פי ההערכות, המשיח לא ממש בפתח, והצרות ממערב דווקא כן. "נראה לי הכי טבעי בעולם, שאין טעם לחכות להחלטת ממשלה שלא ברור מתי תגיע", הוא מוכן לומר בתמצית, "צריך למגן את עצמנו לפני שאנחנו פונים לקדוש ברוך הוא. אני האחראי בסעד על חיי האנשים וכך אממש את אחריותי. נכון יותר היה לשאול למה הרעיון הזה לא עלה עד היום".
למרות שבעלומים ספגו פחות פגיעות ישירות, וסף החרדה עדיין לא ממש גבוה - "ההתנערות" של סעד יצרה לחץ גם עליהם. גם הם אינם מוכנים עוד לסכן חברים בגלל כסף. "אמרנו לתנועה: בואו נחשוב רציונלית ונכניס לכך את תחושת הדחיפות", אומרים במזכירות עלומים. "בדרך כלל אנחנו ממעטים בהצהרות, אבל הפעם הסכימו אתנו בתנועה והחליטו לפעול".
החלטת הקבינט הביטחוני מלפני שבועיים, שלא לקדם את מיגון בתי התושבים ב"עוטף עזה", זירזה את הצהרת מזכירות הקיבוץ-הדתי: "לפתוח במהלך של גיוס כספים ומקורות לצורך מיגון הבתים הפרטיים ומבני הציבור בקיבוצים סעד ועלומים". עוד הודיעו כי הסכום הדרוש לביצוע העבודות על-פי תקני פיקוד העורף נאמד ב-30 מיליון ש"ח, "והוא יגויס גם מהציבור הרחב, שלפי הערכות התנועה יתרום ברצון למטרה זו".
בסעד, שכבר ידע כמה ספיגות ישירות, ממילא לא המתינו לקבינט. שם החלו העבודות לפני מספר חודשים. לדברי ברוך (בוקי) ברט, המזכיר, הוחלט שהקיבוץ ייקח את גורלו בידיו ובכספו, ימגן בשלב ראשון חלונות (כ-250 אלף ש"ח) ויקצה עוד חצי מיליון ש"ח לתכנון מיגון הדירות.
"הכול במטרה לקצר טווחים", מסביר בוקי, "עד, אם וכאשר תתעשת המדינה - לא נצטרך להשתהות עוד חצי שנה. חלונות סיימנו, את התכנון אנחנו מבצעים בימים אלה. יושבים עם כל משפחה, מתוך תקווה שבתוך חודשיים יהיה לנו תכנון מסודר ואז - אם ירצה השם וממשלת ישראל תתחיל בעבודה - יוחזרו לנו בדיעבד ההוצאות. הממשלה מכירה במסלול עצמאי כזה".
והצהרת התנועה דווקא עכשיו היא מעין לחץ? אולי ספין?
בוקי ברט: "אנחנו לא יודעים מה יקרה. לכן פנינו לתנועה כדי שתבחן אופציה. זה לא אמצעי לחץ ולא ספין. אנחנו מדברים ברצינות - אם ניאלץ להגיע לכך - על סיוע במציאת מימון גישור".
אולי קצת תמוה שדווקא הקיבוצים הדתיים, שנתפשים כנחושים יותר "להכניס להם", ששים "למגן עצמם לדעת", בלשונו של ראש הממשלה. התשובה שמנפקים
משם מבהירה שהמציאות מורכבת יותר. "יש שתי אופציות", אומר בוקי, "למגר את האיום או לתת מעט הגנה. כנראה שמיגור לא כל כך אפשרי/ הגיוני/ מציאותי - מחק את המיותר - אז אנחנו אומרים: לפחות בואו ונעשה את הדבר האחר, ההכרחי". צביקי פורת, מרכז המשק של עלומים, מציע הסבר קצת יותר ציורי: "לא נכון להציב את האופציות זו מול זו, הן שלובות זו בזו ממש כמו בימי 'חומה ומגדל' ב-1948. אנחנו מבינים שבעזה צריך לטפל, אבל כדי להתקיף צריך גם למגן. מי שמתחזק בהגנה, חזק גם בהתקפה. צריך לאפשר לנו ביטחון, במנותק מהחשיבה הפוליטית".
בינתיים בעלומים, כאמור, לא זוהו נפילות בחצר, למרות שמסביב ובשטח החקלאי לא חסרים סימני פגיעות. "אנחנו בכוננות ונחושים לטפל במקלוט ובחוסן האנושי", אומר פורת. "בינתיים איש מחברי הקיבוץ לא עזב, אפילו לא התפנה זמנית בתקופות קשות. החוסן שלנו מובנה בחברה ובאווירה, למרות שלא הייתי רוצה להעמיד עצמי במקומם של יישובים שבהם הייתה פגיעה וכתוצאה מכך התפנות".
בעלומים ובסעד עדיין מקווים שהעתירה שהגישו לפני כשלושה חודשים לבג"ץ, יחד עם יישובי העוטף, תניב תוצאות. בהחלטת ביניים שנתן הבג"ץ - כבר לאחר החלטת הקבינט הביטחוני בעניין המיגון - נתבעה הממשלה לתת עד סוף חודש זה תשובה ברורה ומובהקת, לא "מבולבלת", כהגדרת שופטי הבג"ץ, לעניין השלמת המיגון. "אם אחרי תום ההליך הזה יתברר כי תשובה שלילית של הממשלה מספקת את הבג"ץ", אומר פורת, "ילך הקיבוץ-הדתי לאופציה של גיוס כספים".
הבטחת גורמים בממשלה, ש"תוכנית החירום הכלכלית" נותנת פתרון למצב - תספק?
צביקי פורת: "לשמחתי, צוהר נפתח, אבל שום דבר לא נאמר במפורש. אם אכן יוכח כי הממשלה 'צובעת' כסף ייעודי למיגון - נדע שהשגנו משהו. צריך להבין שיש כאן תחושת נעזבות חריפה. אנחנו מוכים פעמיים: פעם אחת בגלל הקרבה לגבול - 3.9 ק"מ, ופעם שנייה משום ש'כיפת הברזל' לא תהיה אפקטיבית בטווחים האלה. אנחנו סבורים שיש כאן אי-הבנה מצערת; שנכנסנו למצב בלתי-סביר בעליל. הרי ירי המרגמות המדויק שינה טוטאלית את המציאות".
תנועת הקיבוץ-הדתי ניצבת לצד שלוחיה בעוטף-עזה. "הפלפול של קובעי המדיניות בנוגע למרחק הגיאוגרפי מהגבול שעד אליו מתוקצב המיגון, משמש מחסה לאי-קבלת החלטות ולאי-ביצוע חובתה הראשונית של המדינה כלפי אזרחיה", קובעים שם בחריפות, "כל יישובי עוטף-עזה זכאים לתקצוב ולטיפול ממשלתי מיוחד ודחוף, ויפה שעה אחת קודם". לדברי נחמיה רפל (יבנה), מזכ"ל התנועה, הפער הבלתי-נסבל בין המציאות בשטח, המשודרת בכל מהדורת חדשות, לבין החלטות הממשלה ופעולותיה - אינו מאפשר לתנועתו לשבת בחיבוק ידיים. "אין זה אחראי או מוסרי שבממשלה תתקבלנה החלטות שמשאירות תושבים הסמוכים לרצועת עזה ללא מיגון מינימאלי. כל פעולה צבאית תלווה בירי מסיבי על היישובים, ולכן פעילות התקפית - אם יוחלט עליה - אינה פותרת את הצורך הדחוף במיגון".
"בתקופה שבה הביטוי 'כל ישראל ערבין זה לזה' נשחק ומאבד ממשמעותו", מוסיף רפל, "עומדת התנועה לימין חבריה ונערכת לגייס בכוחות עצמה את הסכום הדרוש לצורך הוספת מיגון לבתי החברים. אני משוכנע שיימצאו רבים שיסכימו לתת מכספם למטרה זו. כולי תקווה שהממשלה הנוכחית או הבאה יתעשתו ויעניקו בסופו של דבר את המימון למיגון - גם אם הדבר יעשה בדיעבד".
