בשולי הספינות תלויה כביסה. כלב משוטט אחוז תזזית בין היאכטות. אופניים צבעוניים של ילדים חונים מיותמים. תושבי "שכונת המרינה" ספונים בספינות. קנאים לפרטיותם וחרדים לגורלם. עד עתה הם סירבו בכל תוקף להיחשף בשמותיהם או להצטלם. הפעם, כשהחרב מונפת מעל צווארם, חלקם שוברים את כל הכלים והכללים.
רוב דרי היאכטות במרינה כלל לא ידע על הגזירות הקרבות, עליהן שמעו לראשונה מ"ידיעות תל אביב" שבישר להם כי הנהלת המרינה גיבשה מסמך המלצות ובו שורה של צעדים שיביאו לחיסול המגורים בספינות (ראו בתחתית הכתבה). הנהלת המרינה? כדאי לדייק. הנהלת המרינה כזרוע של החברה העירונית אתרים שאחראית על הנמל, החברה העירונית אתרים כזרוע של עיריית תל אביב.
כאן גרים בכיף, באופן זמני. המרינה בתל אביב (צילום: מיכאל שטינדל)
חלק מדיירי הספינות צפים בכיף לא פחות מ-18 משנה. מה הביא את נציגי העיריה בנמל למסקנה שצריך לפנות את התיישבות הקבע במרינה דווקא עכשיו?
האם המגורים במרינה אינם תואמים את חזון העיריה באשר לחזות המרינה? האם העבודות הצפויות לשדרוג המרינה, ביניהן הקמת רציפים חדשים והחלפת התשתיות, היוו זרז למהלך? האם בהנהלת הנמל מעוניינים שהמרינה תהווה יעד ליאכטות פאר ותפנה בעיקר לאוכלוסיה עשירה? האם הדיירים בספינות תופסים את מקומן של יאכטות גדולות שיכניסו לקופת המרינה הון רב? מהמסמך שגיבשה הנהלה המרינה עולה כי לכאורה כל התשובות נכונות.
האווירה בין דיירי המרינה היתה השבוע קשה. לאחר שנלחצו עם הגב לים על ידי הנהלת המרינה, ניאותו חלקם לספר על שגרת חייהם. "אנשים שגרים על יאכטות הם אנשים שחשוב להם לשמור על פרטיות", מסביר אחד מדרי הספינות, שמתגורר בגפו. "אנחנו חיים אחד ליד השני, בדיוק כמו בבניין, אך שומרים על מרחק זה מזה. אנחנו נכנסים ליאכטה של שכן רק אם הוא מאשר לנו. צוותי טלוויזיה ותקשורת מנסים מדי פעם להיכנס, לצלם ולעשות עלינו כתבה, ותמיד כולם מסרבים לשתף פעולה".
"ההמלצות של מנהל המרינה, אם יאושרו, יהוו מכת מוות עבורנו", מסביר דייר אחר, אב לילדים קטנים, שמתגורר במרינה כבר מספר שנים. "מאיפה יהיה לי 6,000 שקל בחודש לשלם דמי עגינה, במקום קרוב ל-2,000 שאני משלם היום? אם הנהלת המרינה רוצה שיהיו פה רק יאכטות יפות ונוצצות שעולות מיליון דולר, אז הם בהחלט יכולים להשיג כך את מטרתם. ניאלץ לעזוב למרינות אחרות, אולי להרצליה".
לעומתו, תושב אחר, רווק, שמתגורר לבדו על ספינה, מתנגד לעזוב את תל אביב. "אני אוהב את העיר, החיים שלי פה, ואין שום סיבה שאני אעזוב את העיר רק בגלל הגזירות האלה. אם צריך, נתארגן וניאבק משפטית נגד היוזמה הזו".
יאכטה הייתה ונותרה סמל סטטוס של עשירים, אך במרינה התל אביבית חיים אנשים ממוצעים, פחות או יותר. אמנם הגזירות הכלכליות – אם יצאו לפועל – לא יגרמו להם להיזרק לרחוב, אולם מדובר בסך הכל באנשים שרובם המכריע ממעמד הביניים. חלקם עצמאיים, אחרים שכירים, אחדים גמלאים. ניתן למצוא בהם טייס לצד שיפוצניק, אנשי היי טק, וגם אנשי כוחות הביטחון.
ספינותיהם לא נחשבות ליאכטות הפאר שניתן למצוא במרינות אחרות. "הגיל הממוצע של יאכטה פה נע בין 10 ל-15 שנה, אולי קצת יותר, ומחירי היאכטות פה נעות סביב 150 אלף שקל ליאכטה. לא תמצא פה את היאכטה של גאידמק", מתלוצץ אחד מהם.
עדנה קלדור (64) חיה במרינה מזה ארבע שנים וחצי. היא מבקשת להדגיש שלא מדובר במרינה לעשירים. "אין פה יאכטות מפוארות. כמעט כולם פה מהמעמד הבינוני. יש פה חבר'ה צעירים שהעדיפו להשקיע את מיטב כספם ביאכטה מתוך אהבת הים. רוב היאכטות פה הן בינוניות, עד 15 מטר".
קלדור מבטלת גם את אחד הטיעונים של מנהלי המרינה, לפיה הדיירים כמעט לא מפעילים את כלי השיט ותופסים מקום של קבע. לדבריה היא מרבה לצאת בשבתות לשיוטים ברחבי הארץ עם בן זוגה. "זו מרינה מאוד עממית ונחמדה, ותיירים תמיד באים לבקר פה בגלל אווירת הכנסת האורחים".
גם קלדור, כמו מנהל המרינה, סבורה שתושבי המרינה עלולים לעזוב עם הנחתת הגזירות. "רוב האנשים פה לא יוכלו לעמוד בזה, וייאלצו לעבור להרצליה או ליפו. לנסות לתת את המקום הזה רק לעשירים – יש בזה משהו צורם. העיריה כנראה חושבת שהים שלה ומיועד רק למיליונרים. הם מאשרים את הסטריאוטיפ שיאכטות זה רק למיליונרים. העשירים טובים מאיתנו כי יש להם יותר כסף?".
אריה אבולעפיה (86) גר בגפו במרינה בשש השנים האחרונות, לאחר שהתגורר על היאכטה שלו במשך תשע שנים באילת, ושש שנים נוספות בקפריסין. הוא אב לארבעה ילדים, סב ל-11 נכדים וסבא-רבא לנינה טרייה. לפני שיצא לגמלאות היה מרצה בכיר לזואולוגיה באוניברסיטת חיפה. כיום, הוא נהנה מהאוויר הצח המגיע מהים. "אני כבר 20 שנה חי על יאכטות, ואוויר צח הוא גורם לאריכות ימים".
כמו אחרים, גם אבולעפיה מספר כי יתקשה לעמוד בגזירות החדשות. "אני פנסיונר וחי מגמלה. בשבילי היאכטה זה לא לוקסוס, זה לא לשואו. ההפלגות בקיץ הם אחד הדברים החשובים ביותר עבורי".
חברת מועצת העיר וראש רשימת מרצ, מיטל להבי, הביעה השבוע מחאה נגד המהלך המתרקם בעיריה. "יש שם אחלה תל אביבים טיפוסיים כאלה, טיפוסים שאתה פוגש בערב בבית קפה. זאת שכונה עם אופי תל אביבי אותנטי בגלל הפסיפס האנושי של האנשים שחיים שם. יש להם יאכטות צנועות ולא מנקרות עיניים, אף אחד שם לא פלש, לא מפר חוק, משלם מסים בזמן, אז למה העין הצרה הזו עליהם? מה מפריע לעיריה שיש להם יאכטות פשוטות יחסית?".
להבי הוסיפה כי לדעתה היוזמה הזו לא תעמוד במבחן משפטי. "ההשקעות שם נועדו להגדיל את נפח הקיבולת של המרינה כדי שייכנסו שם כלי שיט יותר כבדים. התהליך הזה מתבשל כבר מספר חודשים. לא סתם אנשים שם חוששים להתראיין ולהצטלם. גם ככה יש מצוקת דיור בתל אביב, אז להגדיל אותה בעוד עשרות משפחות?".
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה:"מדובר בהצעה בלבד שתעלה לדיון בדירקטוריון חברת "אתרים", וכך גם יש להתייחס אליה".
את המסמך הפנימי שהגיע לידי "ידיעות תל אביב" חיבר מנהל המרינה, עופר דובנוב. את המלצותיו הוא אמור היה להציג ביום חמישי האחרון לדירקטוריון החברה העירונית אתרים, שאחראית על הנמל ובתוך כך גם על המרינה.
עיקרי הדברים של דובנוב: דיירי הקבע בספינות נהנים משירותים שמספקת להם המרינה, ותופסים מקום כל ימות השנה בעלות מינימלית. עד כה לא הצליחה הנהלת המרינה להציג טיעון משפטי כדי לסלקם, ועל כן הדרך החדשה תהיה הכבדת הנטל הכלכלי עליהם – עד שיעזבו. ייקור עלות העגינה, הגדלת המסים והטלת אגרות שונות ומשונות יביאו לכך שתושבי השכונה "יתפנו מרצון".
וכך כותב דובנוב:"השדרוג ימצב את המרינה בתל אביב כמרינה מובילה, מודרנית ויוקרתית ... גודל הסירות יעלה, אופי המשתמשים ישונה לאוכלוסיה אחרת ... סוגיית המגורים בכלי השיט במרינה הינה סוגיה בעייתית ויש למצוא לה פיתרון הולם ומקובל. חובה עלינו לתקוף את הבעיה במספר דרכים ... לכלי השיט בהם מתקיימים מגורי קבע, תעריף דמי העגינה יהיו גבוהים ב-300 עד 400 אחוז ביחס לכלי שיט אחרים ... תעריפי החשמל והמים יהיו התעריפים הגבוהים ביותר שניתן לגבות לפי חוקי מדינת ישראל ... יש לגבות תשלום חודשי בסך 100 שקל על הבאת הדואר וחלוקתו לבעלי תיבות הדואר במרינה ... לחייב מתקן אגירה בעלות כספית לא מבוטלת של כ-5,000 שקלים, דבר שיפחית את כמות המתגוררים במרינה, מאחר ולרוב המתגוררים במרינה אין יכולת כספית לעמוד בדבר".
