| |
שמחון: תמיד ראיתי עצמי מזוהה עם העניין הקיבוצי
שלום שמחון, שר החקלאות ופיתוח הכפר, שואף להיות שר האוצר. אבל בינתיים, הוא חייב לעשות "שלום בית" בין הקיבוצניקים למושבניקים במחלוקות משמעותיות על אינטרסים התיישבותיים וחקלאיים, ויש לו בשורות מהמו"מ הקואליציוני לקיבוצי עוטף-עזה ולתשתיות בקיבוצים
אריק בשן 
יש בו, בשלום שמחון, שר החקלאות ופיתוח הכפר, תמהיל של חן עם התנהלות "פוליטיקאית" - מקצוען המדבר בגובה העיניים ומצוי היטב ברזי הפוליטיקה הישראלית. טיעוניו חדורים בביטחון מופגן, גם אם לא תמיד תשובותיו מספקות. כמי שמכהן כבר קדנציה שנייה כשר חקלאות (ולא מסתיר את כוונתו לטפס אל משרד האוצר), הוא יכול להרשות לעצמו לשמור על מידה של עמימות במספר תחומים..
לשמחון אין שום ספק היכן הוא ממוקם במפה. "כל חיי הייתי מושבניק, אבל תמיד ראיתי עצמי מזוהה גם עם העניין הקיבוצי", הוא אומר. "כמעט בכל הצמתים שעברתי בחיי הציבוריים עבדתי עם שותפיי הקיבוציים. עם דובי הלמן ואבו וילן, עם גברי וולוולה, הובלנו רפורמות בכל הנושאים והנכסים המשותפים שעמדו על סדר היום ההתיישבותי-חקלאי: קרקע, המשביר, ניר שיתופי, תנובה ועוד".
כמי שנכנס לקלחת הפוליטית בגיל צעיר יחסית - היום הוא בן 52 (נשוי +2) - נדמה ששמחון, חבר המושב הצפוני אבן-מנחם, הספיק "להתבגר" במנהיגותו ולבססה. כעובד סוציאלי בהשכלתו, טבעי היה שאת פעילותו הציבורית החל בתחום הטיפול בנוער.
לפני שנבחר, בשנת 1993, לתפקיד מזכ"ל תנועת המושבים, שימש כרכז נוער במועצה האזורית מעלה-יוסף, ומאוחר יותר כמרכז חטיבת בני המושבים. בדרך אל הכנסת (ה-14) עוד הספיק לכהן כיו"ר הנהלת "תנובה", ובממשלת שרון הראשונה כיהן כשר החקלאות. את האופוזיציה בכנסת ה-16 בילה כיו"ר ועדת הכלכלה, בממשלת שרון השנייה כשר לאיכות הסביבה, ואצל אולמרט חזר למשבצת החקלאית.
בתנועה הקיבוצית מתייחסים אליו באמביוולנטיות. מכבדים אבל גם חושדים. ככלל, שמחון מייצג את האינטרסים ההתיישבותיים-החקלאיים בכישרון, מסכימים שם, אבל גם "קורץ" יותר ויותר לאגף המושבי. לאור המתיחות הרבה השוררת בין שתי התנועות בשנים האחרונות, לנטיית הלב של השר יש השלכות בעניינים קיומיים, כך טוענים בבית התנועה הקיבוצית.
אחת הבעיות הלוחצות ביותר לה נדרש שמחון בשנה האחרונה היא שאלת המיגון ורווחתם של יישובי עוטף-עזה, רובם קיבוצים. למרות שעבודות המיגון קיבלו סוף-סוף תאוצה סמוך לגדר, חוששים בתנועה הקיבוצית שלממשלה יהיה קשה לעמוד בהבטחתה לסיים בהקדם גם את מיגון "קו בארי" (4.7 ק"מ) בהקצאה של 500 מיליון ש"ח (בנוסף ל-330 מיליון ש"ח במנה הראשונה). אפילו כפר-עזה הפגוע, הם מציינים, עדיין נמצא מחוץ לתוכנית המיגון הנוכחית.
לשמחון יש חדשות טובות: "אחת הדרישות שהעמיד אהוד ברק במו"מ עם ציפי לבני היא תוספת תקציבית לטובת המשך מיגון עוטף עזה", הוא מגלה ומוסיף: "למשרד החקלאות חבילת שיקום כוללת ליישובי העוטף: תעסוקה, אמצעי ייצור, תוספת מכסת חלב ופטם בסדר גודל של עשרות מיליוני ש"ח. הדבר מתואם עם ראשי המועצות".
והכסף מהיכן?
שלום שמחון: "לא הכול בא מהאוצר. יש מקום להניח שתוכנית שר החקלאות מוגשת רק כאשר הוא יודע לבטח שהיא תעבור בממשלה. אני מכיר את מקומי בממשלה ואת יחסיי עם ראש הממשלה. אני יכול לציין כי בגיבויו של אהוד אולמרט, זו הייתה אחת הממשלות הטובות ביותר להתיישבות ולחקלאות בעשרים השנה האחרונות".
רמה דומה של ביטחון מופרז הפגין שמחון גם לאחר ששר האוצר (בדימוס) הירשזון שקל, כזכור, לפתוח את הארנק הלאומי ולהעניק שני מיליארד ש"ח לתשתיות הקורסות של ההתיישבות. בפועל, עדיין לא התקבלה ולו אגורה אחת.
לשמחון הסברים ו"הפתעות": "בתקופת הירשזון הוקמה ועדת מנכ"לים בין-משרדית לנושא התשתיות בהתיישבות, בראשות יעל שאלתיאלי. הירשזון עזב, קובי הבר עזב. הוועדה נמוגה. אנחנו לא שכחנו. במו"מ עם ציפי לבני הופיעה גם הבקשה לחדש את עבודת ועדת התשתיות לקראת תקציב 2009. מדובר על 200 מיליון ש"ח. אני יכול לומר שלבני אמרה כמעט על הכול 'לא'. דווקא על סוגיית חידוש פעילות הוועדה - 'כן'. העניין חי".
בזמנו דובר על קצב של 400 מיליון ש"ח לחמש שנים".
"עובדתית זה לא נכון. תמיד דיברנו על 200 מיליון ש"ח בשנה".
אותה ממשלה "תומכת", לטענתך, קיבלה החלטה המקלה על שינוי הסיווג "קיבוץ" ל"מושב", אפילו מבלי לשאול את פי "הכלה". לתנועה הקיבוצית הובטח דיון מחודש. מה קורה אתו?
"אני מודע לכך שלא כולם בתנועה הקיבוצית מסכימים עם ההחלטה, מכיוון שלכאורה יש בה תמרוץ של הקיבוץ להיות למושב", אומר השר, אינו מתייחס ספציפית ל"דיון מחודש" ומעדיף להתחשבן. "אבל לטעון שהם לא היו שותפים ומעורבים - זו טענה בעייתית. יעל שאלתיאלי מקיבוץ נווה-אור יושבת בראשות הוועדה המסווגת, ויש נציג קיבוצי נוסף, השכן של ולוולה מעין-גב - עוזי קרן".
אבל עדיין יש תחושת קיפוח קיבוצי בכל מה שנוגע למקרקעין ביחס למושבים.
"טענות קיפוח באות מכל הצדדים. לכן צריך ללכת על המכנה המשותף לכולם. למשל עיגון זכויות החקלאים בקרקע. ללכת ביחד. למרות חילוקי הדעות הגדולים, אני חושב שעדיין אנחנו ביחד במאבק הזה. הוא מחייב שותפות".
בתנועה הקיבוצית נשמעים יותר ויותר קולות המערערים ומהרהרים אם נכון גם בעתיד להפקיד את הטיפול הפוליטי באינטרסים שלהם בידי מושבניק. אפילו מבחינת יחסי הכוחות במפלגת העבודה, סבורים שם, הקיבוצים תורמים יותר אלקטורים.
שמחון יוצא מגדרו כדי להפיג את החששות: "מעולם לא התייחסתי, בקבלת ההחלטות, להיותי חבר מושב. אני רוצה להזכיר רפורמות - פטם, משביר, שיוך מניות תנובה - שעשיתי למרות שיוכי כמושבניק. הרי אם הייתי פועל על 'הטיקט המושבי' הייתי צריך לדרוש ש-70% מתנובה ילכו למושבים ורק 30% לקיבוצים, כי זה היחס האמיתי בשטח".
יש הטוענים שכל התנהלותך בתחומים השנויים במחלוקת אינה מקרית. שאתה פוזל לאוצר.
"כן, אני רוצה להיות שר האוצר. אחרי הרבה שנים של פעילות ציבורית אני בשל לכך. אני חושב שעדיף יהיה להתיישבות אם אשב על השיבר של הכסף".
שלום שמחון. מרגיש בשל להיות שר אוצר צילום: ערן גליק
לא בטוח שמעבר שמחון לאוצר - אם וכאשר יהיה - ירגיע את המתח השורר, כאמור, בשנים האחרונות בין התנועות ההתיישבותיות. השר עצמו מפחית בערך החיכוך. הוא סבור שיש "ניפוח" מלאכותי; שהכול אישי ונובע מ"חוסר היכרות"; שהזמן ירפא את היחסים.
חלק נכבד מהמחלוקות היום, מאשרים בתנועה הקיבוצית, מקורן בהנהגתו הקשוחה של איתן בן דוד, מזכ"ל תנועת המושבים, שנבחר רק לאחרונה, פה אחד בתנועתו, לכהונה שנייה. בן דוד, אומרים בתנועה הקיבוצית, לא יכול היה להרשות לעצמו "להתגרות" פעם אחר פעם בתנועה-האחות לולא זכה ב"אישור השייח", והכוונה לשמחון.
שמחון, נבוך משהו, מחייך וממשיך לשמור על אופטימיות: "עתיד היחסים בין התנועות מבטיח. אני לא רואה שום מחלוקות מהותיות. כפי שאמרתי, הן פרסונאליות, וככל שהצדדים ייפגשו יותר - הם יכירו בכך שהמחלוקות קטנות יותר. לשני הצדדים יש מנהיגות מצוינת. אני כל הזמן בשטח. מקיים שיחות פישור, הרגעה וחיבור. אני בטוח שהשותפות לאורך עשרות שנים תימשך גם בעתיד".
הכתבה המלאה בעיתון "הקיבוץ". להזמנת מנוי התקשרו: 1-700-708-444
|
