|
| | |
אליס שוב גרה כאן
אליס מילר תיזכר לעד כחיילת שפתחה בפני נשים את הדלת לקורס טיס. 13 שנה אחרי היא הספיקה להתחתן עם שייט קיאקים הודי. להקים שם משפחה. להיאבק בקדחת הדאנגי הקטלנית. לחזור ארצה ולהצטרף לקיבוץ אקולוגי - ועכשיו פניה לפוליטיקה. "אפילו עזר ויצמן ז"ל היה שמח לראות מיידלע מנהיגה את הארץ הזאת", היא אומרת
טל מילר 
אם תרצו, ניתן לחלק את ההיסטוריה של צה"ל לשניים. הצבא שלפני אליס מילר, וזה שאחריה. זה קרה בנובמבר 1995. מילר, אז צעירונת בת 23, התעקשה להתקבל למיון הראשוני של הקורס היוקרתי ביותר בצה"ל – קורס הטיס. אנשי הצבא, איך לא, נעמדו על רגליהם האחוריות. עזר ויצמן ז"ל, אז נשיא המדינה ובעברו מפקד חיל האוויר המיתולוגי, אפילו אמר: "הייתכן שגברים יסרגו גרביים?".
אלא שמילר, בנחישות רבה, לא ויתרה להם. היא עתרה לבג"ץ, שטחה בפניהם את טענותיה, וניצחה. ניצחון חלקי יש לומר. היא עצמה לא התקבלה בסופו של דבר לקורס הטיס בנימוק של "מוטיבציית יתר", אבל היא פתחה את הדלת לבאות אחריה. לא עוד רק "הטובים לטיס", מאז אליס מילר גם הטובות יכולות להמריא.
לפני שש שנים קיבלה מילר שנת חופשה ללא תשלום מצה"ל והצטרפה למסע של שיט קיאקים בנהרות צפון הודו. במסע הזה היא הכירה מדריך שיט מקומי, שאלב טאלוט, וקשר רומנטי נרקם ביניהם, קשר שהלך והתפתח, עד לחתונתה שהתקיימה שנתיים לאחר מכן בעיר ההודית אינדור.
"בהתחלה דיברנו על כל דבר חוץ מעל עצמנו", סיפרה מילר לפני כמה שנים על היכרותה עם בעלה, "אבל הקשר התפתח, הוא הגיע לישראל, למד עברית באולפן ופתח חברת קייטרינג. אחד הדברים שאני אוהבת בו זה ההערכה שלה אני זוכה ממנו - קבלה שלמה של דעתי כמו שהיא, בלי להרגיש שאם אני אומרת עליו משהו אני מודדת אותו. יחס שלא הרגשתי אף פעם בעולם הגברי המאצ'ואיסטי. ההורים שלי אמנם רצו שאתחתן עם יהודי, אבל הם למדו לאהוב אותו".
בספטמבר 2005 החליטה רס"ן מילר לשים קץ לקריירה הצבאית שלה, ולעבור לגור מספר שנים עם בעלה בארץ הולדתו. "הרגשתי שהמקום שלי הוא לא בצבא יותר, שאני צריכה לתרום, אבל לא ככה אלא בדרך אחרת. שאני צריכה את הרגיעה הזו, את האפשרות להסתכל על החיים בצורה אחרת, לא דרך חור המנעול הקטן הזה שממנו אתה מסתכל כשאתה במערכת הצבאית. היה לי גם רצון ללדת בהודו, רחוק מהטירוף של הארץ. נורא נמשכתי לרגיעה הזו. השנים כאן נתנו לי אפשרות לטייל, להיות בטרקים, לעשות קיאקים, להיות במקומות שלא תהיה לי עוד הזדמנות להיות בהם".
אחרי שנתיים מאושרות בהודו כמעט נפלו עליה השמיים. מילר נעקצה על ידי יתוש Aedes Aegypti וחלתה בקדחת הדנגי. חום גופה הגיעה ל-42 מעלות ומצבה הידרדר עד כדי סכנה ממשית לחייה. "עמדתי למות ממש", היא משחזרת. "אושפזתי כאן בבית החולים והמשפחה כבר באה להיפרד ממני. היה קשה להאמין שאני אשרוד את זה. זו מחלה שהסיכוי להחלים ממנה אינו גבוה במיוחד". אבל מילר שוב ניצחה. "היתוש הזה הרג לא מעט אנשים", היא צוחקת כשאני אומר לה שלנצח את צה"ל יותר קשה מלנצח יתוש.
לפני כשנה, כשנחתו בישראל, מילר כבר לא חזרה לבית הוריה בהוד השרון, אלא הצפינה עם משפחתה ועם קבוצת חברים לקיבוץ חוקוק, כחלק משאיפה משותפת להקים שכונה אקולוגית שתחזק את הקיבוץ ואת הקהילה בו. "ידעתי שאני רוצה לגור בקיבוץ ובדקנו כל מיני אפשרויות. קיבוץ חוקוק הכי משך אותי. הבנתי שאני קשורה לכאן בחוטי ברזל. שגם אם חשבתי שאני אשת העולם הגדול, שאין לי בעיה לחיות בכל מקום, הבנתי שהייעוד שלי הוא פה בארץ".
מלבד מבצע פיתוח הקיבוץ היא הצטרפה לחברת "עופרה הידרוס", העוסקת בתכנון ובהקמה של בריכות שחייה טבעיות ללא כלור ובטיהור ובהשבחת מים בשיטות טבעיות וידידותיות לאדם ולסביבה. לאחרונה הפכה גם לשותפה בחברה, לצד שלוש נשים נוספות. "המטרה היא להימנע משימוש בחומרי חיטוי כימיים כמו כלור, מלח, ברום ואוזון, שבהם משתמשים בשיטות הקונבנציונליות לניקוי ולטיהור בריכות השחייה. זה משהו שקיים כבר משנות ה-80 באירופה, ויש כיום יותר מ-3,000 בריכות ציבוריות טבעיות מבוקרות. הטכנולוגיה מורכבת מאזור טיהור שמכיל מצע אבנים עם צמחיה ייעודית. מי הבריכה נמצאים בסירקולציה ועוברים טיהור כל שש שעות, כך שאם ילד עושה פיפי, האמוניה מתפרקת לחומר שנקרא נייטראט, שנאכל על ידי הצמחים".
והנה, למילר יש שוב מאבק בשלטונות. משרד הבריאות אינו משתף פעולה. לדברי מילר, המשרד לא מוכן לאשר הקמת בריכה ציבורית כל עוד לא יהיה בה חומר חיטוי. "מדובר בטכנולוגיה מוכחת העומדת בתקנים בינלאומיים", היא מסבירה. "הטיהור באמצעות צמחי מים יוצר איזון בבריכה וגם עלות התחזוקה אפסית. כל זה עומד מול טכנולוגיית ההכלרה, המסוכנת לאדם ולסביבה".
תילחמי בהם?
"לא אהסס גם במקרה הזה לפתוח בהליכים משפטיים נגד משרד הבריאות כדי שיאשר את הקמת הבריכות, ואם צריך גם אפנה לבג"ץ".
מילר כבר בת 36 בטוחה שלא יעבור זמן רב עד שתנתב את רצונותיה ויכולותיה להזיז הרים גם בתחום הפוליטי. "התקופה בהודו, וזה שחוויתי את מלחמת לבנון השנייה מחוץ לישראל, גרם לי להבין שהתפקיד שלי הוא לעזור ליצור מדיניות שונה שתוביל אותנו למקומות שונים. זה נשמע יומרני מאוד, אבל הרגשתי שאני צריכה ליצור מציאות חדשה, איזושהי אלטרנטיבה למצב שקורה כיום במדינה.
"ברור לחלוטין שאנחנו לא כל כך מצליחים להתמודד עם הבעיות הקיימות כאן. ברור לי שנצטרך לקחת את האחריות על האוכלוסיה האדירה שאנחנו שולטים עליה. אנחנו צריכים לתמוך בכלכלה פלסטינית חזקה ולהבין שבכוח שבו אנחנו פועלים לא נצליח. אין בזה שום טעם".
פה הבעיה שלנו? בסכסוך עם הפלסטינים?
"זה שורש הבעיה שלנו וכל שאר הבעיות נובעות מזה. תשמע, אני רואה את הישראלים שמסיימים צבא ומגיעים להודו. אלה אנשים מפורקים. הם מגיעים לשם אחרי כמה שנים בצה"ל וחלק גדול מהם עוד נושא את הטראומה של מלחמת לבנון השנייה. לראות אותם זה נורא. הסמים שכולם לוקחים, היחס המזלזל לכל מי שלא ישראלי, ואלה הצעירים שאחר כך יובילו את המדינה. אלה אנשים שמתבגרים וחיים את המציאות הזו ולא מצליחים להתנתק ממנה. זו מציאות שאנחנו יכולים וחייבים לשנות אותה".
אז מתי אליס מילר תעטר רשימה מפלגתית?
"שוואיה שוואיה, כמו שאומרים הבדואים. לאט לאט ואני אגיע. כרגע אני מאכילה את הבת שלי, אז זה צריך לחכות עוד קצת. אני לא יודעת כמה זמן זה ייקח, אני לא בטוחה באיזו דרך, אבל אין לי ספק שאני אגיע. במאה אחוז".
אליס מילר ראש ממשלה. זה הגיוני?
"זה חזון גדול. יעברו עוד הרבה מים בירקון עד שזה יקרה, אבל אני תמיד מאמינה".
מה עזר ויצמן היה אומר על אפשרות כזאת?
(צוחקת) "הוא בטוח היה מרוצה מזה שמיידלע מנהיגה את הארץ הזאת".
|
|
