לפחות מבחינה טופוגרפית צריך האמן ערן שקין להסתכל למעלה כדי לראות את האבא של אשתו. ככה זה בחיים. לא מספיק שחמיו הוא מנשה קדישמן, מישהו שתחום העיסוק החופף שלהם ודאי פרנס כמה קונספירציות פסיכולוגיות על חשבון השחקנית מאיה קדישמן – האישה והבת – אלא ששקין גם מתגורר באותו בניין ישן במרכז תל אביב, בקומה מתחת לדירתו של האמן המפורסם, בית ילדותה של אשתו.
שיוך למשפחת קדישמן עבורך: יתרון או חסרון?
"בתחום האמנות חושבים שהוא עוזר לי, אבל באמת שאין בינינו שום יחסים כאלה. כל אחד לעצמו. הוא כמעט אף פעם לא מגיע אלי לסטודיו, וכשאני אצלו זה רק בקטע של לבוא עם הילדים לראות את סבא".
שיחות על אומנות בארוחת שישי. שקין (צילום: ריאן)
ואיזה סבא הוא?
"סבא נהדר שכל הזמן קונה מתנות. הבית שלנו מפוצץ בצעצועים. הוא יכול לקנות בובה עוד פעם ועוד פעם. הוא שוכח שלפני שבוע בדיוק הוא קנה את אותה אחת. אבל ידעתי שהתחתנתי עם משפחה של אמנים, ובסיכומו של דבר עדיף לי לשבת בארוחת שישי ולדבר על אמנות מאשר על דברים אחרים".
קדישמן דיבר הרבה על הקשיים הכלכליים שאיתם צריך להתמודד אמן ישראלי. זה גורם לך לדאוג לו? לדאוג לעצמך?
"אני לא חושב שהוא חי רע או סובל.
הוא חי חיים אמנותיים ויצירתיים מאוד. בגיל שלו הוא הולך כל יום בשש בבוקר לסטודיו. הלוואי עלי. הוא גם שייך לדור אחר, כשהאמנות בישראל היתה תחום קטן וישראלים לא כל כך השתלבו בשוק הבינלאומי. הדור שלי יכול להשתלב בשוק גלובלי לאמנות. היום אנחנו יכולים לעשות סיורי גלריות באינטרנט וההשפעות מגיעות מכל מקום ואל כל מקום. כיום יש קבלה של אמנות ישראלית, שמדברת בשפה בינלאומית".
להלן לקט תגובות אקראי שגררה עד כה התערוכה הנוכחית שלו, "משחק השבת", שתציג עד ה-18 באוקטובר בגלריה 39: "אנטישמי", "כפירה", "שקין – שקט" ו"עושה צחוק מסמלים יהודיים". בתערוכה שואל שקין אובייקטים מעולם היודאיקה ומעניק להם היבט חילוני עכשווי, כמו למשל כדורגל העשוי מהטלאה של כיפות ראש ומנורות שבעת הקנים העשויות מבד של מצנחים. שקין, בן 46 אבל נראה צעיר בעשר שנים, לא לוקח ללב את ההדים. לא נראה אפילו שהוא נהנה מהפרובוקציה. הוא מתנהל כאילו ההמולה הזו אינה נוגעת אליו כלל, והסיבה לכך היא כנראה שהוא מסתפק בלהיות הטריגר שמצית את הפולמוס.
הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות תל אביב".
