על צירוף מקרים כזה כמאל אגבריה לא חלם. כיו"ר שכונות עג'מי וג'באליה ביפו, שמתפקד מדי פעם גם כמדריך טיולים בעיר, הוא הגיע ביום רביעי שעבר למתחם אנדרומדה עם 35 תלמידי המכינה הקדם צבאית "נחשון". כפי שהוא עושה בכל טיול מסוג זה, אגבריה נותן לחבר'ה זמן מנוחה ובוחר לשם כך את מדרגות המתחם. הוא מנצל את ההפוגה על מנת להסביר לחניכים על השכונה, ובין לבין מציין כבדרך אגב שיש שכנים שלא רואים בעין יפה את העובדה שאחד כמוהו – דהיינו ערבי - מטייל להם ככה חופשי בשבילי פרויקט היוקרה.
מחיצה בין שלום קר לבין ניצוץ. יפו (צילום: מיכאל שטינדל)
בתזמון מושלם מחליטה אחת השכנות המבוגרות מאנדרומדה לתת לקבוצה הוכחה חיה עד כמה ריקה מתוכן היא סיסמת הדו קיום ביפו. היא יוצאת מביתה אל
הקבוצה המתנשפת, ניגשת לאגבריה בתוקפנות ומול עיניהם הפעורות מתדהמה של החניכים צועקת שכשהיא קנתה את הדירה לא אמרו לה שיהיו ערבים במתחם. "מי שמכר לי את הדירה רימה אותי", היא זועמת. אגבריה טוען שניסה להתאפק, אבל דבר לא הצליח למנוע את המהומה שהתפתחה במקום. שכנים שהבחינו במתרחש יצאו למרפסות, וגם המטיילים התמימים, שנחשפו בעל כורחם לשיחת "יפו: יחסינו לאן", לא טמנו ידם בצלחת. העימות נמשך יותר מכמה רגעים ונרגע רק בקושי.
לקראת סיום והתקפלות אומרת אחת השכנות לאגבריה שהיא ניצולת שואה. אגבריה עונה לה שהוא ניצול אנדרומדה.
והאירוע הזה באנדרומדה הוא רק אנקדוטה הממחישה את המחיצה הדקיקה, ההולכת ונעלמת, שמפרידה בין השלום הקר שכביכול שורר ביפו לבין הניצוץ שיבעיר את חבית אבק השריפה הנקראת יחסי ערבים-יהודים, חבית שהתמלאה והלכה במשך מאה השנים האחרונות. אם פעם הצליחה המתיחות הלאומית להשאיר את ראשה המכוער מתחת לפני השטח, או לפחות מחוץ לתודעה הציבורית והרחק מעיני התקשורת, הרי שהיום היא נגלית לעיני כל ברחוב, בבתי הספר, בעיריה, בחוף הים ובאוטובוס.
מה ידליק בסופו של דבר את המדורה הבלתי נמנעת? האם יהיו אלה 497 המשפחות הערביות שלכאורה מאוימות בפינוי מבתיהן ביפו? או שמא העימותים האלימים שכבר הביאו להפרדה גזעית בבריכה בנוה גולן? ואולי ההשתלטות הנדל"נית היהודית? או אולי הגזענות, האפליה והניכור במוסדות החינוך היפואים, כשאלה לא רוצים ללמוד עם אלה, שלא רוצים שהגננת שלהם תהיה מהעם האחר?
פרויקט "גבעת אנדרומדה" הוא סמל מצוין לליבת הסכסוך הזה. פנינת יוקרה מנקרת עיניים של אליטה יהודית-מודרנית-חילונית בתוך יפו הערבית, העתיקה והמסורתית, בין כנסיית סנט ג'ורג' והצופים האורתודוקסים לבין מבנה בית הכנסת הישן. אגב, גם את המואזין שומעים כאן מצוין. רק שהרב דתיות הזאת מתנפצת על שער הכניסה למתחם.
הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות תל אביב".
