כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
אמא רוצחת

אופניו המיותמים של מיכאל קרוצקוב ז"ל צילום: מיכאל שטינדל
אופניו המיותמים של מיכאל קרוצקוב ז"ל צילום: מיכאל שטינדל
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

השבוע האחרון בחייו של הילד מיכאל קרוצ'קוב

הוא קיבל אופניים במתנה, הלך להסתפר לקראת החזרה לגן ושיחק עם הבת של השכנים. ביום שלישי חזרה אמו מקניות וביקשה ממנו להיכנס פנימה כי מאוחר. שעתיים אחר כך היא הטביעה אותו בגיגית מים. בן ארבע היה במותו

עומר אורי  
פורסם: 07.09.08, 07:50

בשבוע שעבר לקח סבא יורי את נכדו מיכאל לחנות האופניים. "תבחר איזה זוג שאתה רוצה", הוא אמר לו. מיכאל עמד והסתכל, בחן את כל הצבעים והסוגים ולבסוף החליט. "את זה אני רוצה" והצביע על אופני ה-BMX הכסופות בהתלהבות. לא עברו מספר דקות, והשניים יצאו מהחנות כשמיכאל הקטן קורן ואוחז בזוג האופניים החדשות שסבא קנה לו. מיכאל החל לנסוע בהתלהבות וכשהגיע לביתו הניח אותם בחצר. שבוע לאחר מכן, האופניים עדיין עומדות שם בחצר ומחכות לו. הן עומדות יתומות, לבדן, ממתינות שמיכאל יבוא. אבל הוא כבר לא יבוא. לעולם.

 


מיכאל קרוצ'קוב ז"ל (רפרודוקציה: מיכאל שטינדל)

 

זה היה השבוע האחרון בחייו של מיכאל קרוצ'קוב. השבוע האחרון של ילד בן ארבע, תמים, יפה תואר, שלא עשה דבר רע בחייו הקצרים. שלא הזיק לאיש.

שבוע שהחל בשמחה כל כך גדולה, והסתיים בטרגדיה נוראית. שום דבר לא רמז על העתיד לקרות ביום שלישי בלילה בדירת שני החדרים הקטנה ברחוב המלך חזקיה 41, בה התגורר מיכאל עם אמו, סבו, סבתו ודודו.

 

כמו כל ילד, גם עבור מיכאל זה היה השבוע האחרון של החופש הגדול, רגע לפני שחוזרים לגן. כשאמו, רגינה, היתה עובדת מבוקר עד ליל בנקיון בתים על מנת לפרנס את הבית, הוא היה מבלה עם חבריו בגינה הסמוכה וגם אצל השכנים, שכל כך דאגו לו ואהבו אותו.

 

ביקור אצל הספר

יום לפני פתיחת שנת הלימודים לקחה רגינה את מיכאל אל דוד כהן, הספר השכונתי שנמצא ברחוב הסמוך. האם, כך נראה, רצתה לסדר את מראהו של בנה לקראת לימודיו. "היא באה לכאן, הגיעה איתו מחובקת", מספר כהן. "היא אחזה את היד שלו והם נכנסו יחד. היא חייכה אלי ואמרה לי 'תעשה לו תספורת יפה, שיהיה לי ילד יפה'. והוא באמת היה ילד יפה.

 

"זה היה הילד היחיד שלה וראו שהוא חשוב לה. פעם בחודש היא היתה מגיעה איתו לכאן, ודואגת שהתספורת תצא הכי טוב שאפשר. היא היתה כל כך שקטה, לא שמעתי אותה צועקת עליו בחיים. היה לה מבטא רוסי כבד, אבל אפשר היה להבין אותה".

 

"הילד תמיד היה נקי ומטופח", משתפת הגננת רינה בן חמו. "היא כל הזמן התעניינה בילד וביקשה את הציורים של הילד. להרבה אימהות לא איכפת מהציורים של הילד, אבל היא תמיד ביקשה. תמיד שהיא היתה באה לגן היא היתה מביאה את הילד על הידיים שלה. היא היתה הראשונה שמגיעה לקחת

 

דיכאון מתמשך

ביום שלישי בערב הכל היה נראה רגיל. רגינה שוב חזרה כמדי ערב עם השקיות לאחר קניות שערכה בסופר הסמוך, חייכה לכולם ונכנסה לביתה. שעתיים מאוחר יותר היא התקשרה למוקד העירוני ודיווחה כי הטביעה את בנה בגיגית מים והרגה אותו. לצוותי החירום שהגיעו למקום לא נותר אלא לקבוע את מותו.

 


האם רגינה (צילום: יריב כץ)

 

אביו של מיכאל לא גר בבית. על פי עדויות השכנים, הוא גר ברחוב הסמוך. "הוא עזב את הבית לפני שנה בערך, וזה שבר אותה", מספר אחד השכנים. על דלת ביתו של אבי הילד רשום, כמה אירוני, "גן עדן זה כאן". המשפט הזה יקבל משמעות מצמררת יום לאחר הרצח המזעזע.

 

"רגינה נכנסה לדיכאון בגללו, היא לא הצליחה להתנתק ממנו. הכול נפל עליה - המצב הכלכלי הקשה, הפרידה", אומר ישראל, שאשתו היתה חברתה הטובה ביותר של רגינה ובתו היתה החברה הטובה ביותר של מיכאל. "היא כל הזמן סיפרה לי ולאשתי שהיא בדיכאון עמוק. יכלו למנוע את המוות שלו. אני לא מבין רק למה היא פגעה בילד ולא בעצמה. בחצי השנה האחרונה כל הזמן אמרתי לה 'שכחי ממנו, עזבי אותו' אבל היא היתה עונה 'לא, אני עוברת משבר, אני בדיכאון'".

 

"אתה יודע כמה שכנים התקשרו באופן אנונימי לעיריה וביקשו עזרה עבורם?", מוסיף אחד השכנים. "המצב הכלכלי שלהם היה מאוד קשה. אני מכיר לפחות שלושה שכנים שנתנו את הכתובת וביקשו עזרה ודבר לא השתנה".

 

"איפה מיקי?"

יום לאחר הרצח מסתובב בשכונה ישראל השכן, שגר בצמוד לביתה של רגינה, עם מעטפה בידו. הוא הולך הלוך ושוב ולא מצליח להירגע. בין רגליו מסתובבת בתו הקטנה. מסתבר, שאשתו של ישראל עבדה יחד עם רגינה בניקיון הבתים, ועם הזמן הפכו מיכאל והילדה לחברים הכי טובים. "איפה מיקי?", שואלת הבת, ומתחילה ללכת לכיוון ביתו שמוקף צלמים. "אני הולכת למיקי. מיקי מאוס, אני רוצה את מיקי מאוס", היא אומרת והוריה שותקים.

 

"מיקי מאוס זה הכינוי שהבת שלי נתנה לו, הוא כל הזמן היה מצחיק אותה", אומר ישראל ומוציא את התמונות מהמעטפה. "תראה, כאן היינו כולנו יחד בטיול ביפו", הוא מראה ומביא תמונה בה נראים הילדים משחקים יחדיו.

 

הבת רצה ולוקחת מידי את התמונה. "מי זה?", שואל אותה ישראל. "זה מיקי", עונה הבת. "ומי זאת?", מצביע ישראל על תמונתה של רגינה. "מאמא", אומרת הבת, "מאמא רגינה". הבת מתרחקת והולכת לכיוון ביתו של מיקי. "אני הולכת לשחק איתו", היא אומרת, וחוזרת אחרי כמה דקות. "הוא ישן", היא אומרת בעצב.

 

ביום שבת האחרון נפגשו השכנים בגינה הסמוכה לביתם. "ישבנו ארבע שעות כולם יחד, דיברנו, צחקנו", אומר ישראל. "ואז הגיע השעה 20:00 ורגינה אמרה שכבר מאוחר, שמיכאל עייף וצריך לנוח". וככה, כל ערב בשבוע האחרון היו נפגשים השכנים המלוכדים בגינה. "זו גינה חדשה והם מאוד אהבו לשחק שם", מספרת אשתו של ישראל. "הם היו משתוללים יחד ואני הייתי עומדת מסתכלת ונהנית".

 

לא דיברה הרבה

ואכן לא קשה לנחש שקרבה הייתה כל כך גדולה, כשבין ביתם של רגינה וישראל מפריד רק קיר פח קטן אחד. "פעם הם היו משחקים אצלנו בחצר ופעם אצלם", מוסיף ישראל. "היינו משפחה אחת. בל"ג בעומר האחרון ארגנתי על האש לכולם ממול הבית שלנו. היית צריך לראות את הילדים האלה, יושבים בצד, יחד, לבד ואוכלים ונהנים. רגינה היתה והיא היתה כזו מותק. כמו שהיתה גם אתמול. שקטה כזו, לא מדברת יותר מידי".

 

ועם זאת, מסתבר שמלבד ישראל ומשפחתו, רגינה לא הייתה מוקפת חברה. "פעם ראית אצל רגינה מישהו אחר נכנס חוץ ממך?", שואל ישראל את אשתו שמהנהנת בשלילה. "את הרי היית החברה היחידה והכי טובה שלה".

 

חיפוש אירועים נוספים
החל מתאריך
עד תאריך
כל הארץ
כל הארץ
מרכז
חיפה
צפון
ירושלים
דרום
שפלה
שרון
נגב וערבה
כל התחומים
כל התחומים
מוזיקה
תיאטרון
מחול
קלאסי
ילדים
בידור
פסטיבלים
עניין
שם אמן, שם הצגה, שם אירוע
תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 

 
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
מופעים
אוכלים
נדל"ן
אור ירוק
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  as18-c
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות
 
פיקוד העורף התרעה במרחב:
    רשימת יישובים במרחב