זהו תסריט אימה בחצר הקיבוצית: מפגש קטלני בין טוסטוס לקלנועית,
התנגשות מדממת בין חבר צעיר לוותיק. בצהרי יום שלישי בשבוע שעבר (26.8) קטעה חבטה עזה את השלווה בקיבוץ שער-העמקים. אופיר כרמל (34), רכוב על טוסטוס, ורודי אברבנאל (88), בעל קלנועית - התנגשו. אופיר נהרג במקום. רודי, שנפצע במהלך אותה תאונה, נפטר בתחילת השבוע הזה, יש אומרים משברון לב. כששמע על מותו של אופיר, מספרים בני משפחתו, התקשה להירגע.
שני אסונות בקיבוץ אחד, גורל אחד. עוד זה מדבר, וזה בא.
בטרם השלימו רבים מחברי שער-העמקים את מצוות הניחומים ב"שבעה" בבית משפחת כרמל, וכבר הם נדרשים לביקור תנחומים במשפחת אברבנאל. שני הקברים הטריים נכרו בשכנות זה לזה.
עצב רב ממלא את חצר הקיבוץ, במעלה הדרך בואכה טבעון. התחושה שצריך לעשות משהו כדי שדבר כזה לא יקרה בשנית, חזקה מתמיד. הרבה חובשי קסדות נצפו השבוע בשער-העמקים, ונדמה שהתנועה הממונעת על המדרכות זהירה מאי-פעם.
את בנצי כהנים, מנהל הקהילה של שער-העמקים, תפס האסון המצמרר דווקא בעיצומו של דיון על ענייני... בטיחות. כהנים הגיע למקום התאונה לא רק בתוקף תפקידו האדמיניסטרטיבי. אופיר ז"ל הוא חתנו, בעלה של בתו ואבי נכדו הקט, בן שנתיים וחצי. אם יש מישהו בשער-העמקים שהבטיחות קרובה ללבו, אומרים בקיבוץ, זהו בנצי. מזה שנים הוא מקפיד, לצד כל עיסוקיו, להתנדב אחת לשבוע לפעילות במשטרת התנועה. השוטרים שהוזעקו למקום האירוע לא היו זרים לו.
אופיר כרמל ז"ל הצטרף אל הקיבוץ לפני כ-15 שנה, לצד ורדית חברתו, בת שער-העמקים. בימים אלה היו אמורים לציין חמש שנים לנישואיהם. רודי אברבנאל
היה שנים ארוכות החשמלאי של הקיבוץ. הוא הותיר אחריו אישה, בן, בת, שבעה נכדים ונין אחד. שניהם, מספרים חברים, היו אהובים ומקובלים על זולתם. יחסים טובים שוררים גם בין שתי המשפחות. עוד כששכב רודי בבית החולים ערך בנו, בני, ביקור תנחומים בבית משפחת כרמל. מייד לאחר שנודע דבר פטירתו של רודי, הגיע בנצי כהנים אל בית משפחת אברבנאל. "אנחנו גרים בשכנות. הוא היה אדם שמאוד אהבתי. הייתי חייב לעשות זאת", אומר כהנים, כמעט מתנצל. "הם מאוד שמחו לפגוש אותנו".
המפגש הזה יכול היה להיות טעון הרבה יותר. אין זו הפעם הראשונה שתאונה טרגית מנפצת שתי משפחות מאותו הכפר. לא אחת הן נושאות מטען האשמות עכור, המקשה על המשך החיים המשותפים. מרגע שהתרחשה התאונה הקטלנית בשבוע שעבר, חששו בשער-העמקים מתסריט כזה - שלא קרה. לא במקרה עלה החשש. כאן עדיין חווים שסע נורא עוד מהעשור הקודם, כאשר בתאריך 1.5.97 הסתיים מפגש בין חברים טובים, רונן ז'לדוב ז"ל ורועי רגב, שניהם בני קיבוץ וחיילים בסדיר, בפליטת כדור ובמוות. הפצע המדמם הזה מסרב להירפא.
כהנים לא מחפש "האשמות", אין לו גם זמן לכך. "אני צריך להרים מהקרשים את הילדה שלי, שהיא בת 33, ואת הנכד המתוק שכבר יודע לשאול את השאלות הכי קשות", הוא אומר, "וגם לטפל במשפחה נוספת שעברה טרגדיה כל כך קשה; ובקהילה שלמה, כואבת. אני צריך להיות חזק".
ומה עושים כדי למנוע תאונות כאלה בעתיד?
בנצי כהנים: "ממחר בבוקר כולם בקיבוץ ייסעו עם קסדות. על נושאי בטיחות אחרים, כמו שילוט וסימון, החלטנו עוד לפני כן. נצטרך בהקדם לבצע זאת. תפישת הבטיחות צריכה להיות מערכתית ואפילו כלל-ארצית. אתה רואה תנועה של קלנועיות גם בכבישים סואנים מחוץ לקיבוץ. צריך לטפל בזה על-פי חוק".
אין חשש כי החברים "ישכחו"?
"אני לא מתכוון לתת לאף אחד לשכוח. צריך להסביר, צריך להזהיר וצריך גם לאכוף. אם אנשים לא יבינו - אמליץ שהמשטרה תיכנס כדי לרשום דוחות. אין ברירה, אנשים צריכים להפנים זאת בכל מחיר".
האם הטרגדיה של שער-העמקים תביא לשינוי המתחייב - קשה לדעת. לפחות כהנים, המגלם, שלא בטובתו, את "התפקיד הראשי" בטרגדיה האישית והקיבוצית הזו, מאמין שזה אפשרי: "אני גאה בקהילה שאני מנהל, על ההתגייסות ללא תקדים שהייתה כאן סביב האסון. אני מקווה שהתגייסות דומה תביא למניעת האסון הבא".
