הדיון הציבורי מוכר לכל: אנשי החינוך מדברים על חשיבות יום לימודים ארוך ועל חיוניותו של מפעל הזנה, כשמנגד מזהירים פקידי האוצר מנגד שהיד תצטרך להיכנס עמוק אל תוך הכיס. אלא שעבור רבים מתושבי תל אביב, הדיבורים על לימודים עד שעות אחר הצהריים – ועל שניצל ופירה על שולחן הלימודים
– אינם אלא שיח אפוקליפטי לא מציאותי. הישראלי הממוצע יודע שהילד שלו חוזר מבית הספר מתישהו בין אחת לשתיים, רעב לארוחת צהריים ביתית. בדרום תל אביב, מזה מספר שנים, העסק לא ממש עובדה ככה.
כ-10,000 תלמידים – ולמעשה כל התלמידים עד כיתה ו' בדרום העיר – אוכלים ארוחת צהריים בין כותלי בית הספר. בעוד שבוע וחצי תחל שנת הלימודים, ועבור ילדים רבים בדרום העיר החופש הגדול הוא התקופה היחידה שבה לא בכל יום מובטחת להם ארוחת חמה. למעשה, בשנים האחרונות הפכו בתי הספר בדרום ממוסדות חינוכיים גרידא – לפנימיות יום של ממש. בחלקם נהנים התלמידים לא רק מארוחת צהריים, אלא גם מארוחת בוקר.
בעוד במשרד החינוך ובמשרד האוצר בעיקר מדברים, את העבודה בשטח עושות עיריית תל אביב ועמותות הסיוע. העיריה היא שאחראית על מפעל ההזנה בכל בתי הספר העירוניים, מפעל שעולה לה 10 מיליון שקל בשנה. עמותות הסיוע – "שולחן לשולחן" היא מהבולטות שבהן – מספקות את המזון לבתי הספר המשלימים, עמל יפו לדוגמה.
(אילוסטרציה: ויז'ואל פוטוס)
רשימת בתי הספר התל אביביים שמשתתפים במפעל ההזנה ארוכה למדי וכוללת 23 מוסדות: ביאליק רוגוזין; שז"ר; ברנר; חב"ד; חשמונאים; ביאליק; שורשים; הירדן; דיזינגוף; קהילת יעקב; ויצמן; בעל שם טוב; אחווה; לב יפו; כפיר; מודיעים; חסן ערפה; עמיאל רמב"ם; נופים; איתמר בן אבי; בראשית; עירוני ח'; וגולומב. בנוסף, כ-80 גני ילדים לוקחים חלק במפעל ההזנה.
וההורים? הם משלמים כפי יכולתם. מי שידו משגת משלם עד חמישה שקלים לארוחה, ולכל היותר 400 שקל לשנה. מי שמצבו הכלכלי בכי רע מסתפק בחצי שקל לארוחה, ובסך הכל 60 שקל בשנה.
על התפריט אחראיות דיאטניות, שמקפידות להרכיב ארוחות מכל אבות המזון. 1,200 התלמידים שנהנים גם מארוחת בוקר יאכלו סנדוויץ' עם גבינה, אבוקדו או טונה, ירק ומעדן חלב. בצהריים יאכלו כל התלמידים בדרום העיר ארוחה עשירה שתכלול מנה בשרית (עוף, בקר), מנת פחמימות (ספגטי, תפוחי אדמה), סלטים מגוונים ופרי.
"זה אחד הפרויקטים החשובים ביותר", אומרת אם מדרום העיר ששני ילדיה אוכלים ארוחת צהריים בבית הספר. "שום דבר מהאוכל לא נזרק, ומנות מיותרות נלקחות על ידי הילדים לבתים שלהם. הכל נאכל עד הפירור האחרון. מדובר בילדים בגילאים צעירים, ולהם הארוחות האלה הן קריטיות.
"העיריה באה לקראתנו, נתנה לילדים ארוחה בחצי שקל – למי שמצבו קשה ויש לו אישורים. יש ילדים שלולא הפרויקט הזה לא היה להם מה לאכול בבית. הילדים האלה פשוט לא היו אוכלים. חוץ מזה, אנחנו האימהות יכולות לעבוד יותר שעות מחוץ לבית בלי לדאוג לארוחות לילדים, וזה מקל עלינו מבחינה כלכלית".
"אני מחכה לחזור לבית הספר רק בשביל האוכל", מספר תלמיד מבית הספר ביאליק רוגוזין. "בחופש אין לנו מאיפה לקבל את האוכל, ובלימודים אנחנו מקבלים אוכל בבוקר ובצהריים. ככה אנחנו לא נשארים רעבים, וכשאני שבע אני יכול ללמוד יותר טוב, אני יותר מרוכז בלימודים. כל הכיתה שלנו אוהבת את האוכל, ולפעמים אנחנו ממש מחכים לארוחה".
