התשובה הקולקטיבית שקיבלתי היתה: כדי לשמור על המסורת והתרבות שממנה באו. היהודים אמורים תמיד להפריד עצמם מהגויים, לא רק בהתנהגות ובאורח החיים אלא גם בלבוש. עוד הסבירו לי שאין תיעוד מדויק על מלבושם של אבותינו, אך יש את המסורת של כמה דורות אחורה ליהדות המאה ה־19 באירופה (הקרה, אגב), שבה לבשו חליפות שחורות. למה שחורות? כי שחור זה צבע המראה רצינות וכובד ראש, כמו חליפות של עורכי דין או גלימות שופטים. הלבוש האחיד, מסתבר, בא כדי שלא יתבוננו בקנקן אלא במה שיש בו. גלה את הפנימיות של האדם על ידי ניטרול החיצוניות. כל זה היה יפה וטוב אילו גויי אירופה לא היו לבושים חליפות גם הם. אז איפה בדיוק ההבדל בינינו לבינם? כולם לבשו אותו דבר! לזה עדיין לא קיבלתי תשובה.

לעומת זאת, אני דווקא די מבינה את ההקפדה על לבוש הנשים. לא את הפאות, אף פעם לא אבין את עניין החלפת השיער הטבעי בשיער מפוליאסטר או בשיער של אשה אחרת, אבל איש איש וטעמו הוא, או היא. צריכה לכסות את השיער? שימי כובע או מטפחת. אם יש משהו שמשדר צניעות זה זה, ולא כמה אלפי דולרים ששילמת על שיער של מישהי אחרת. מה שאני כן מבינה זה את כיסוי הגוף. אני ממש לא חסידה של חצאיות מיני, חולצות בטן ושאר מיני בגדים במידות של ילדות בנות שבע. אפילו לביונסה יש צלוליטיס שהבגדים יפים לו.

ומלה אחת בנוגע לאופנת האייטיז החוזרת: טייטס הם לא מכנסיים! אפילו אני, שחיה את העולם החילוני כל חיי, מוצאת את עצמי לחלוטין לא מודעת לפנים של אשה ש'שכחה' להתלבש.

בין הקיצוניות הזו לשנייה יש מרחב גדול. הייתי שמחה לראות גם קצת היגיון בעולם החרדי, שלא ילבישו את הילדות בנות הארבע מלאות האנרגיה בגרבונים עבים רק לשם הצניעות, אלא ייתנו להן להיות ילדות, למען השם. קל הרבה יותר להחמיר מאשר להקל, ובשנים האחרונות נדמה שכל העולם הדתי הפך לבית שמאי. הדוגמה הטובה ביותר היא פרשת עמנואל, הורים שמוציאים את בנותיהם מבית הספר רק כי האחרות לא מכפתרות את הכפתור העליון בחולצה, הפרוצות.