1. הגזמות שלא כתובות בתורה. אפשר להוסיף מצה על האריזה.
בערך כמו שבמוצר דיאט יש קצת לבן על האריזה שמייצג ערך קלורי מופחת - כך אפשר להשתמש בגרפיקה של מצה על אחד משולי או באחת הפינות. בצורה כזו הצרכן הביתי תמיד ידע בצורה ברורה שמדובר במוצר לפסח, אם כי אני בספק אם מי שבאמת מקפידים על כל מני הכשרים למיניהם לא בודקים את חותמת הכשר לפסח.
באשר למלונות - גם שם מודל הדיאט כבר קיים. כאשר מגישים דיאט קולה נהוג להגיש את הבקבוק יחד עם המשקה כדי להראות שמדובר במשקה דיאטטי. באותה מידה אפשר לדרוש שבבופה שבו יש מאפים או חטיפים תמיד תהיה דגימה בתוך האריזה. מה גם שממילא אם במלון יש משגיח כשרות חלק מהעבודה שלו היא לוודא שמוצרים שבאים מהחוץ הם כשרים לפסח (מה שגרפיקת מצה על עטיפות תאפשר בצורה מהירה ויעילה יותר).
אפשר גם לקבוע ששימוש בגרפיקת מצות למוצר שאינו כשר לפסח הוא הטעיית הצרכן ולכן לא חוקי.
העברת המפעלים לירדן תעשה לענף האוכל את מה שכבר עשו לטקסטיל. חבל שהרבנות הראשית לישראל, שעדיין מייצגת את החברה הדתית-לאומית שהיא חברה יצרנית מחדשת חידושים שיפגעו בעובדים בישראל במקום להשתמש בפתרונות קיימים מתחומי אכילה סלקטיבית אחרים.
