שהנהלת הקיבוץ יכולה להוציא אדם מדעתו, אם בהתעלמות, אם בדיכוי, אם בחוסר רגישות והקשבה שום דבר לא מצדיק ניסנון לרצח וכל סוג של אלימות אבל גם נכבדי הקילה בכל קיבוץ וראשי הקיבוצים צריכים לקום כל בוקר ולשאול את עצמם האם הם באמת עושים הכל בתבונה וברגישות הראוייה - אני לא בטוח!

הוא כל כך צודק, חייבים ללות את התהליך הזה ע"י פסיכולוגים בייחוד, לשכבת הגיל שמתקרבת לפנסיה והאדמה נשמטת תחת רגליה.

גידי כהן הוא קורבן החובבנות והשטחיות בה נכנסה רמת הכובש לתהליך ההפרטה. יש בקיבוץ זה מחנאות, וסגירת חשבונות ברמה האישית, המשתקפת בהחלטות שגויות ברמה המקצועית. בקיבוץ הזה כבר היה מקרה של התאבדות, אלימות פיזית של בעל תפקיד, ומקרה של מעילה בכספי המשק. אותם חברים אשר שמשו בתפקידים ציבוריים באותה תקופה לא מוכנים לקחת אחריות, וחברי הקיבוץ המטומטמים בחרו לאחרונה את המזכיר שכיהן באותה תקופה שוב לתפקיד זה. את גידי כהן השליחו למערכה בלי לספר לו עד כמה המערכת חולה. מאחל לו אחלמה מהירה

מקרה מצער ולו גם בגלל הבושה. זה שמקרה כזה לא קרה בעבר זה מעיד על מזל שייש לתנועה הקיבוצית. אלימות מכל סוג שהוא היית וקיימת בתנועה הקיבוצית. גם אילו שלא יסכימו עימי יודעים בתוך תוכם את האמת המרה.

לאן שהקיבוץ הגיע

החברה הקיבוצית ככל היא החברה הפחות אלימה ביותר בין כלל החברות בישראל. וזה שלא היה בה כמעט מקרים אלימים בעבר אינו מזל כהגדרתך אלא דרך חיים. ודווקא המקרה המצער הנ''ל הינו יוצא מין הכלל המדגיש את הכלל. נאחל רפואה שלמה לגידי והמשך שפע ושגשוג לקיבוץ רמת הכובש בזכות תהליכי ההפרטה אותם אתם עוברים שהם הדרך היחידה לצאת מהמצב הכלכלי הלא פשוט.

איני מכיר את הנפשות המעורבות בסיפור ואת הקיבוץ. אך מכיר היטב את ההויה בקיבוצים המופרטים. מתפלא אני שזה המקרה הראשון. וקורא לכל האנשים בתפקידי המנהיגות בתנועה בכנסת ברשם האגודות להפסיק לגלגל עיניים כאילו הדברים אינם קשורים אליהם. הפסיביות שלהם ביחד עם הגושפנקא להתפרק מכל הערכים ביצירת "השיטה החדשה" מביאה למצבי יאוש וקיצון. עוזב קיבוץ

המקרה מעיד על חוסר עירנות מצד המזכיר על נפש האדם מהצד השני. הייתי עדה לדין ודברים שבהם הוכיח חוצפה ועזות מצח שלא הולמים אד'ם במעמדו. חברי הקיבוץ מסתתרים ואינם מוכנים לחשוף את האמת המרה שהיום כל דאלים גבר, ואין אחד מענין את השני. גידי מזכיר שכיר שאינו מכיר את הנפשות הפועלות ולכן מקרה כזה קורה. הייתי מציעה לתנועה הקיבוצית שמתימרת להיות הומנית לבדוק את צעדיה ביום יום.

מעט פעמים אבל קורה. מסקנה? רוב הפגועים,רמוסים ומדוכאים מצליחים לא להשתמש באלימות למרות שבוודאי נפשם קרועה וצונמית. מאידך מסתבר שעולם כמינהגו נוהג והמנהלים האטומים נשארים בתפקידיהם ומאמללים אנשים נוספים עד להתפרצות הוולקנית הבאה.

כמה אופייני שכל עכבר שיתופי מגיח מהחור על מנת לספר לנו שאלימות כזו היא תולדה של הפרטות וסיכסוכים בשל השינוי. מה שלא יספרו לכם, שבתי הקברות של הראשונים מלאים במתאבדים שלא יכלו לעמוד בלחץ החברתי שהפעילו עליהם חבריהם לקבוצת העבודה, ורק בשל היותם שונים במקצת, או חושבים שונה (ורק במעט) מצו השעה ומקול ההיסטוריה. צר וכואב על כל אדם שהוא אדם, שנפגע בשל אלימות, ואין להצדיק (אפילו באופן עקיף) כל מעשה בו אדם גודע פתיל חיו של אדם אחר. מאחל החלמה מהירה לגידי.

חברים יקרים הגיע הזמן להפסיק לטאטא את האמת מתחת לשטיח. הגיע הזמן שבקיבוצים יגידו את האמת לכולם

את המקרה הנ"ל צריך לקחת כמקרה חריג. כנראה גם של אדם חריג. בכל חברה יש חילוקי דעות , מחנאות וניגודי אינטרסים. אז מה? לוקחים אחקח ויורים! למה להאשים את התנועה הקיבוצית. מה היא עשתה, מה קשור תהליך ההפרטה. לאדם יש לו מצוקה. יש דרכים לטפל בזה. יש מוסדות . והדבר הכי דרסטי, קמים ועוזבים את השכן, את הקיבוץ את העיר ואולי את המדינה. אבל לקחת אקדח ולחסל את ה"בעיה" זה חריג. זה לא נורמטיבי. לכן אפשר להתווכח אם תהליכים על מנהיגים על מנהיגות. אך דרך האלימות מקומה במשפט. לכן חדל קשקשת, אף אחד לא אשם שחבר (שאינני מכירה אותה) יקח על עצמו את הפתרון עם אקדח.